תורת הבניה א 1 אדריכלות ועיצוב פנים– שנה א ביסוס: הכוחות שהקרקע מעבירה אל המבנה הם חזקים מאוד, לכן ההתייחסות לסוג הביסוס היא תמיד בהתאם לסוג הקרקע. באדמה יציבה – אפשר להדק ולעשות בטון. בקרקע לא יציבה, שמים ארגזי פוליביד, שמאפשרים לאדמה לנוע מבלי לסדוק את רצפת הבטון. מידות הארגז הן בהתאם לסוג הקרקע, יש קרקע שתופחת יותר ויש פחות. מהנדס הביסוס קובע את מידות הארגזים שיש לשים. ריצפה: הרצפה בשרטוטים שלנו מחוברת אל קורות היסוד ונתמכת על ידן. הרצפה הזו נקראת רצפה תלויה. יש סוג נוסף של רצפה והוא רצ פה צפה. הרצפה צריכה להיות סטטית ללא תנועות ולכן תהיה על קרקע יציבה בלבד. האם רצפה תלויה מתוכננת בכל המקרים? לא. האם רצפה צפה מתוכננת בכל המקרים? לא. שימוש המבנים קובע איזה סוג רצפה יש לתכנן למבנה. במבנה מגורים ברוב המקרים מתכננים רצפה תלויה. במבנה תעשיה ניתן לתכנן בקרקע יציבה רצפה צפה. תעשיה זעירה, המצריכה נוכחות גדולה של אנשים – נעשה רצפה תלויה. במוסכים למשל, המשתייכים לתעשיה כבדה, בה נדרשים מפתחים גדולים, עושים רצפה צפה. כדי להשתמש בארגזי הפוליביד, עושים מעליהם שכבה של בטון רזה, כתשתית של יציקת הבטון של הרצפה. על בטון רזה פורסים את היריעות לאיטום ומעליהן יוצקים את הרצפה. מתחת לבטון הזה פורסים יריעת ניילון, המונעת מהמים שבתערובת המליטה להיספג בקרקע לפני שהחומר התמצק. כל חומר מליטה )תערובת המכילה מלט( מחייבת פריסת ניילון לפני היציקה. סימון בשרטוט: מידות האריחים נכתבות בסימון בצד. עובי השכבות נרשם בתרשים עצמו.
תורת הבניה א 2 אדריכלות ועיצוב פנים– שנה א במרצפות טרצו יש שכבות: שכבה עליונה היא עיצובית על בסיס מלט אפור / לבן, עם תוספת אגרגטים מסוגים שונים. השכבה התחתונה של המרצפת היא סוג של יציקה של חומר מליטה על מלט אפור, שמהווה בסיס לשכבה העליונה. בקצוות יש מרווחים בכדי לאפשר עגינה טובה יותר של המרצפת על הטיט. פנלים: יש כמה סוגים של פנלים: 1. נחתך מאותן מרצפות המשמשות לריצוף הרצפה, בדרך כלל סוג נחות יותר )סוג ד'( בעובי של 1.5 ס"מ. במרצפות טרצו יש צורך לחתוך את החלק התחתון )מסומן בשטח מתחת לקו האדום( של האריח ולהשאיר רק מלבן של החלק העליון. 2. ישפנלים שיוצקים מראש בצורה הנדרשת כאשר בחלק העליון במפגש עם הטיח, יש מן פאזה. פירוט בלוקים בבניה בקיר, מראים בקנ"מ 1:20 .בקנ"מ אחרים לא נדרש להראות את פרטי הבלוק. הבלוק הוא בעובי 22 ס"מ. בידוד טרמי: בבניה יש להתייחס לנושא חיסכון באנרגיה. נושא הבידוד מתייחס לשמירה על אקלים קבוע בתוך המבנה, תוך שימוש במעט אנרגיה לייצוב האקלים)מזגנים, חימום וכדומה(. איטונג בקירות בדרך כלל לא פחות מ 22 ס"מ. פומיס – זהו בלוק אשר חלול מבפנים, עובי 22 מ"מ מינימום. פרטי חלונות ושאר רכיבים מותאמים ל22 ס"מ ולכן בבניה לא יהיו בלוקים פחות מ 22 ס"מ. בטון לא מבודד טרמי וכך גם עמודים, שם נוצר גשר קור/חום. לכן נצטרך לעשות בידוד במקטעים אלה, לשמירה על האקלים בתוך המבנה.
תורת הבניה א 3 אדריכלות ועיצוב פנים– שנה א אחד הנושאים החשובים ביותר בבידוד המבנה הוא הטיפול בגשרי הקור - שלד המבנה בנוי בדרך כלל משילוב בין בלוקים לבטון )בשיטה הקונבנציונלית(, בעוד אנחנו יכולים לקבל בידוד מעולה, ע"י שימוש בבלוקים מבודדים כדוגמת בלוקי האיטונג, אזורי הבטון מהווים נקודות תורפה בבידוד המבנה. אותם אזורי תורפה )עמודים ,קורות, ארגזי תריס ,חגורות ממ"דים וכל שאר יציקות הבטון במבנה( נקראים גשרי קור או גשרים תרמיים. אלו אזורים השונים מהחתך האופייני של הקיר ובעלי התנגדות תרמית הנמוכה מדרישות המינימום של התקן. נזקים אפשריים הזנחת הטיפול באזורים אלו תגרום לאי נוחות במבנה )חימום יתר בקיץ וקירור בחורף( ובהמשך גם לתופעת עיבוי ולסימני עובש ופטרת על הקיר וכמובן תשפיע ותגדיל את צריכת האנרגיה לחימום ולקירור המבנה. פעמים רבות אנו נתקלים בסימני עובש בקיר ואנו טועים ומייחסים אותם לחדירת מים או ל פגם בבנייה, אך למעשה הם נובעים מעיבוי שמקורו בפער גדול בבידוד בין חלקים שונים בקיר. את העובש רואים בדרך כלל מתחת לחלונות, בפינות החדרים ובחיבור לתקרה – בכל אותם המקומות בהם יש עמוד או קורה מבטון. מה שמפורט בקנ"מ יפורט גם בתיאור החתך. אם תיארנו את הבלוק בחתך 2-2, כך יתואר גם הפרט עצמו. עמודים מתוכננים בעובי לא פחות מ 20 ס"מ ורוחב 30 ס"מ. פיתוח חיצוני: הפיתוח כמובן נעשה בתום בניית המבנה. בעבר שתלו הרבה צמחיה בצמוד למבנה, מבלי להתייחס לנושא ספיחת הלחות והמים אל תוך המבנה, מחוסר מודעות. היום מתייחסים לכך ושמים שביל ים בסמוך למבנה עצמו בכדי להגן על המבנה. גרנוליט – תערובת מליטה על בסיס בטון לבן, בתוספת אגרגטים קשים לעיצובים, בדרך כלל מאבן קררה )אבן קשה שלא נשחקת מהר(. יצירת הגרנוליט בדרך כלל בעובי 2.5-3 ס"מ שמיושמת על גבי הבטון. אבן משתלבת – לביצוע מדרכות ורחבות גדולות. מניחים על שכבת חול, שהונח על שכבת מצע מהודקת, שהונחה על שכבה אדמה מהודקת. שכבת המצע נעה בין 15-20 ס"מ ואפילו יותר, בהתאם לרמת הפיתוח הנדרשת )עובי מצע מינימלי 15 ס"מ(. בטון – יוצקים בטון מוחלק או מוברש כגימור לפיתוח החיצוני.
תורת הבניה א 4 אדריכלות ועיצוב פנים– שנה א גג שטוח מבטון: על גבי הגג מצטברים מי גשמים. את המים יש לנקז מהגג בצורה מבוקרת ולא לאפשר גלישה חופשית. לשם כך בונים כרכוב. על הגג עצמו יש להציב קולטנים שתפקידם לנתב את המים מהגג אל האדמה. הקולטן מרוחק מהקיר המוגבה 40-50 ס"מ ויורד דרך עמוד הבטון על לגובה 15 ס"מ )מינימום( מהקרקע. צ.מ.ג )צינור מי גשמים( מגיע בקטרים של 3 ,''4'' ו8.'' הקוטרנקבע בהתאם לסוג המבנה, שטח הגג והשימוש בו. קוטר 3'' מנקז שטח של כ75 מ"ר. קוטר 4'' מנקז שטח של כ100-120 מ"ר. העמודים ולא בבלוק. כל הצינור הצ.מ.ג מונח בתוך יציק ת העמודים חייב להיות מקובע ללא כל תזוזה.קונסטרוקטיביים במרחק מינ ימלי 2.5 ס"ומכילים פלדה. מ מוטות הפלדה בתוך הבטון )מסומן באדום(. קולטנים ולא 2. בגג בשטח 250 מ"ר חייב לשים 3 במבנהתעשיה משתמשים בקוטר 8.'' בבנייתבתי מגורים משתמשים בדרך כלל ב 4.'' לפי התקן, כל גג מעל 40 מ"ר מחייב התקנת 2 קולטנים לפחות, למקרה של תקלה באחד מהם תכנון מיקום הקולטנים: מחלקים את הגג לשדות: מלבנים או ריבועים. בשדה אחד מלבני רצוי לתכנן נקודת ניקוז באמצע הצלע הארוכה במרחק מינימלי מהקיר העולה של 40 ס"מ. אין לרכז אל קולטן יותר מ4 תעלות מים בשדה מרובע ממקמים בהתאם למיקום בגג, בפינה השמאלית ולא באמצע הפאה.
תורת הבניה א 5 אדריכלות ועיצוב פנים– שנה א שכבות הגג: על הגג יש לחלק את השכבות ל3 סוגים: 1. שכבותמבודדות טרמי. 2. שכבותאיטום. 3. שכבותליצירת שיפועי גגות. חצים בגגות מסמנים את כיון הניקוז. הניקוז צריך להיות השיפוע של בין 1.5-2%. סימוןמפלס בחתך. מפלס גג נקבע מגובה בטון ולא מהשכבות העליונות. על פני תוכנית גגות מסמנים: פ.ב.ג– פני בטון גג פ.ב. פני בטון פ.כ– פני כרכוב. סדר הנחת השכבות על הגג: בהתאם לסדר השכבות ניתן להגדיר בגג בטון האם הוא גג בטון שטוח רגיל או גג בטון שטוח הפוך. בגג רגיל שכבת הבידוד הטרמי נמצאת למטה ומעליה יש את שאר השכבות. בגג הפוך, שכבת הבידוד הטרמי נמצאת מעל שכבות יצירת השיפועים ושכבת האיטום. פוליסטירן מוקצף )קלקר( בעובי מינימלי של 3 ס"מ מבודדות טרמי. בכדי להדביק את לוחות הקלקר על הגג, חייבים להוסיף פריימר. תפקיד הפריימר הוא לסייע בהדבקת הפוליסטירן לגג הבטון וכן משמש גם כמחסום למעבר אדים מהמבנה והחוצה. מעל הקלקר יוצקים בטקל בעובי מינימלי של 4 ס"מ, מחוזק ברשת פלדה 150/150/5 )אורך, רוחב ועובי בתוכנית מוגדרים במ"מ(, פרטים כותבים בס"מ. אחרי בטקל שוב עושים פריימר בכדי שתהיה שכבה מקשרת בין יריעת האיטום ביטומנית והבטקל – לא חובה לשים פה פריימר. יריעת ביטומן עם אגרגרט – יריעה בעובי 4-5 מ"מ. השכבה העליונה ביותר היא חצץ 1.4-1.9 ס"מ – תפקידו לדחות קרני שמש להגנה על שכבות האיטום מפגעי האקלים. היריעה בין החצץ לבין שכבת הביטומן היא יריעה גיאוטקסטיל או יריעה גיאוטכנית שתפקידה להג ן מפני פגיעה מכנית של החצץ ביריעת האיטום. היריעות מוכנסות על רולקה אל הכרכוב )גובה כרכוב 35-60 ס"מ, במבני ציבור יש חובה לבנו ת מעקה גבוה יותר(. אף מים 3-5 ס"מ
תורת הבניה א 6 אדריכלות ועיצוב פנים– שנה א
תורת הבניה א 7 אדריכלות ועיצוב פנים– שנה א שלד המבנה קורות היסוד וקורות הביניים הן קורות יורדות. בגג תמיד הקורה עולה. יוצקים שכבה אופקית של הגג ומוציאים קוצים למעלה. אחרי שהיא קצת מתייבשת, יוצקים יציקה נוספת לקורות העולות למעלה / כרכוב.