תורת הבניה א 1 אדריכלות ועיצוב פנים– שנה א גובה ריצוף: גובה הריצוף יהיה תמיד 12-15 ס"מ מעל הבטון מאחר וגובה הצנרת והשיפועים הנדרשים למעבר מים דורש 2% שיפוע. לכן במרחק של6 מ' גובההמינימום יהיה 12 ס"מ מעל הבטון ניתן לתכנן גם גובה 15 ס"מ כאשר אין עומס קבוע גובה אותיות של הפרטים בתוכנית יהיה 2.7 מ"מ בכל קנ"מ גובה האותיות יהיה 5 מ"מ לכותרת וספרות - - שכבת איטום נמצאת בשכבה החיצונית כדי להגן על הקיר החיצוני מספיגת רטיבות. סוגי איטום: 1. חומר אקרילי למריחה 2. התזה צמנטית – תערובת של מים וצמנט )אבקה( שמיישמים על הקיר בהתזה ידנית או באמצעות מכונה. 3. מריחת 2 שכבות ביטומן מחוזק על ידי רשת פיברגלס– איטום מורכב בתוך קורות היסוד, בגלל ספיגת הרטיבות מהקרקע, שהיא הרבה יותר מוגברת מאשר בקיר חיצוני. הרשת מוצמדת אל השכבה הראשונה לפני שמתייבשת ואז עושים שכבה שניה. 4. פוליסטירן מוקצף – לוחות קלקר. שכבת איטום זו מונעת פג יעה מכנית על שכבת הבטון )כמו בובקט, או טרקטור בזמן שמכסים את קורות היסוד באדמה חזרה. 5. למניעת רטיבות בין הרצפה לקיר, שמים שכבה של חומר איטום: נייר טול או בד יוטה שטבולים בחומר ביטומן. 6. מתחת לרצפת בטון שמים על הקרקע ארגזי פוליביד ועליהן יריעת ניילון ובטון רזה ואז מיישמים יריעות בטומן ומעליהן יוצקים את הרצפה. על הרצפה מניחים יריעות ביטומן, על הקיר לא ניתן לשים יריעות אלא חומר ביטומן למריחה. קודם מכינים את התשתיות ואז יוצקים את הבטון. את יריעת הביטומן )עובי 4-5 מ"מ( מורידים למטה עד למריחה כי אי אפשר לקפל את היריעה )היא נסדקת( וכך נוצרת חפיפה בין היריעה הביטומנית למריחת הביטומן. היריעה נפרסת על בטון רזה, הבטון מפקד כתשתית להנחת היריעה. רולקה – מילוי חומר בטון רזה/ טיט. פירוש המילה רולקה הוא העגלת הפינה. יישום הרולקה מתבצע בכל נקודות המפגש בין משטחים אופקיים ) גג או רצפה( לבין משטחים אנכיים )קירות, מעקות(. נקודת המפגש בין משטח אפקי למשטח אנכי, יוצרת זווית חדה )פינה( של 90 מעלות בפינה שנוצרה עלולים להתפתח סדקים כיוון המקום מהוה חיבור בין אלמנט אופקי לאלמנט אנכי. הסדקים שיתפתחו עלולים לגרום לחדירות מים למבנה. העגלת הפינות נחוצה ממספר סיבות : מטרת יישום הרולקה הוא ליצור העגלה )מלשון עיגול( של הפינה וליצור המשכיות טבעית של המשטח האופקי בעליה על המשטח האנכי לצורך ביצוע האיטום.
תורת הבניה א 2 אדריכלות ועיצוב פנים– שנה א התקנת רולקה סוגרת סדקים אלו ומונעת חדירת מים לאזור וחלחול המים לתוך סגרגציה בבטון ולתוך התקרה. בנוסף, הדבקת רולקות גורמת להרחקת המים מהפינות אל כיוון הגג או אל הרצפה ומשם הלאה אל נקודות הניקוז. במקום בו אין רולקה, נוצר מרווח בזווית הקיימת בין הפינה ליריעה הביטומנית, דבר העלול לגרום לתלישה ולקריעת היריעה מהקיר ומהאזור האופקי הקרוב לפינה, ולגרום לח לחול מים אל מתחת לשכבת היריעות. הרולקה מאפשרת אטימה טובה יותר משום שמאוד קשה ליישם יריעה ביטומנית על הפינות כיוון שהיריעה אינה מיועדת לריתוך בזווית חדה של 90 מעלות. סוגי קרקע את כל הקרקעות ניתן לחלק ל2 קבוצות: קרקע יציבה וקרקע לא יציבה )עובדת קרקע יציבה – סטטית לא מתנפחת. קרקע לא יציבה – קרקע שבחורך מתנפחת ובקיץ מתכווצת. מפלס הקרקע של קרקע עובדת משתנה. בכוחות שעובדים באותה קרקע. את זה לוקחים בחשבון בשלב תכנון היסוד. יועץ קרקע / מהנדס בסיס קרקע בודקת את הקרקע ואז נותן המלצות לעומק כלונסאות, עובי, סוג וכדומה. תוצאות הבדיקה מגיעות בדוח שעובר למהנדס קונסטרוקטור ואדריכל. אחרי ההמלצות בהתאם לסוג הקרקע, ניתן לתכנן את הביסוס של המבנה ועוד. סוגי ביסוס: 1. יסוד עובר כשקרקע יציבה ניתן לתכנן יסוד עובר. אלו מבנים לא בהיקפים גדולים, מבנים פשוטים כאשר הקיר עצמו מתפקד כקיר נושא. חופרים תעלה וממלאים באבנים ויציקת בטון. מתקבל יסוד רציף ולא נקודתי. זו תעלה לא עמוקה, מחוזקת בחלוקי נחל וצינורות פלדה. שיטה זו היתה נהוגה בעיקר בשנות ה 20 , הקירות התומכים הו תומכי התקרה 2. כלונסאות סוג של יסוד בניין, שתפקידו לקבע את המבנה לקרקע או לתמוך בעומסים שונים הקשורים בקרקע. הכלונס הוא למעשה עמוד המוחדר בחלקו לקרקע, כאשר חלקו העליון מחובר ליתר יסודות המבנה. השימוש בכלונסאות מונע מהבניין לשקוע באדמה חולית או בוצית, ומקירות תמך לקרוס תוך כדי תהליך הבנייה. בבנייה המסורתית יוצרו כלונסאות מעץ )אשר שימשו גם להנדסה צבאית עתיקה( וכיום כלונסאות עשויים בעיקר מפלדה, בטון מזוין או בטון דרוך. בעיקר בקרקע חרסיתית. יסודות עמוקים 8-12 מטרים בהתאם לסוג הקרקע מתאימה למבנים בעלי עומס קל, בינוני וכבד. מתחלק ל2 קבוצות עיקריות:
תורת הבניה א 3 אדריכלות ועיצוב פנים– שנה א 2.1 כלונס חיכוך: כלונס המוחדר לתוך קרקע רכה ללא הגעה לסוג קרקע קשה יותר. העומסים הנישאים על ידי הכלונס מועברים אל הקרקע באמצעות חיכוך בין מעטפת הכלונס לאדמה ובקצהו התחתון כמעט ולא פועלים עומסים. למבנים בעלי עומס קטן או בינוני מספיק להשתמש בכלונסאות חיכוך אם הקרקע אינה יציבה, אך למבנים בעלי עומסים גדולים יש להחדיר כלונסאות קצה לעומק רב יותר, וזאת כדי להיאחז בשכבת קרקע יציבה. עומסי הכלונסאות מועברים לקרקע על ידי חיכוך מעטפת הכלונס עם הקרקע שסביבם. מכונת קידוח קודחת לעומק שנקבע בדוח הכלונסאות שהכין המהנדס על בסיס דוח הקרקע שקיבל. המהנדס עושה חישובים סטטיים וקובע את מיקום הכלונס, עומקו, קוטרו וכ'. הכלונסאות לא תמיד בקוטר אחד מבנה אלא בהתאם לעומסים המחושבים עי ידי המהנדס. בעת הכנת הכלונס יש להשאיר מרווח בין פלדת הכלונס לבין הבור, כדי שהבטון שניצוק פנימה יכסה את כל הפלדה ולא יהיה מגע של הברזל עם האדמה. ככל שהכלונס בוקטר גדול יותר, אותה נקודה אמורה להחזיק יותר עומסים. קרקע לא יציבה לעומק רב – כלונסאות חיכוך. 2.2 כלונס קצה: כלונס המוחדר לעומק הקרקע עד שקצהו מגיע לשכבת אדמה קשה אליה ניתן להעביר עומסים. כלונס כזה יוצב בקרקע שהשכבה העליונה שבה אינה יציבה או בעלת תסבולת נמוכה, כגון אדמת חרסית או חול תחוח, ומתחתיה נמצאת שכבת סלע או חול צפוף. במבנה כזה כל הכלונסאות יהיו בעלי קוטר זהה, כאשר הקוטר יכול להיות גם 30. 3. פלטת יסוד / יסודות בודדים מתוכננים בקרקע יציבה לעומק מקסימלי 120-160 ס"מ מתאים לקרקע חולית או קרקע סלעית רכה ורציפה. הביסוסים מתאימים לכל סוגי הבניה.
תורת הבניה א 4 אדריכלות ועיצוב פנים– שנה א רצפה: מעל יסוד בודד, כאשר קורת היסודה היא בעובי 20 ס"מ ועומק לפי מה שנקבע בדוח המהנדס הקוצים שאנחנו רואים בתמונה, אלו המשך צנורות הפלדה שמרכיבים את הביסוס )כלונסאות או יסודות בודדים או יסוד עובר. טפסנות הברזלים בשכיבה בין ה"קוצים" אלו הכנות ליציקת קורות היסוד.