)תורת הבניה בחומרי בניין סמסטר ב 1 אדריכלות ועיצוב פנים– שנה א המשך חומרי מליטה: חומר מליטה שמשמש כטיח או חומר הדבקה לחלקים הקשיחים של המבנה. חומר המליטה שמבצע הדבקה – מלט. חומר שמשמש לכיסוי והחלקה של הקירות - טיח. אם נרצה ל הוסיף תכונות בידוד, נוסיף חומרים שונים אל הטיח. ההבדל הוא בצמיגות החומר, הרכב החומר זהה. צמנט פורטלנד – בטון. כשאנחנו בארץ אומרים בטון, אנחנו למעשה מתכוונים לחומר המליטה שבבסיסי צמנט פורטלנד. חומר מליטה שמורכב מפורטלנד צמנט, מים ואגרגטים דקים, אם זה בטון מזון, נוסיף חצץ ופלדה. חומר זה הוא הכי נפוץ ונמצא בכ 95% מהשימושים בצמנט יחס עלות תועלת הוא גבוה. ייצור הפורטלנד צמנט: 1. מייצריםקלינקר – בשביל ייצור הקלינקר אנחנו צריכים שלושה מרכיבים – אבן גיר, חול עשיר במינרל קווארץ, קרקע חרסיתית בה יש מרכיב אלומיניום שמעניין אותנו להרכב הזה. 1.1 את שלושת החומרים האלה, נכתוש לגושים אותם נוכל להכניס לתנור. 1.2 קוליםאת חומר הגלם האלה יחד )תנור סובב (, באזור החם ביותר יכול להגיע ל 1600 מעלות צלזיוס ובאזור הקר כ1300 מעלות צלזיוסחום ולחץ גורמים לתגובה כימית שמפרק את הגיר לסיד שרוף ו Co2. 1.3 הסידהשרוף מאפשר להוריד את טמפרטורת ההתכה לחומרים מתכתיים, שמצויים בחרסית בעיקר, לכ 1400 מעלות)מ 2000 מעלות(. ואז נוצרים קלינקרים )גושי אבן אווריריים – Ca2SiO4 בליטCa3SiO5 אליט( שני חומרי אלה הם החומרים העיקריים של הקלינקר כ 80%(, יש עוד כ8% צליט– שנותן את הגוון האפור, יש גם מינרל גבס. קלינקר
)תורת הבניה בחומרי בניין סמסטר ב 2 אדריכלות ועיצוב פנים– שנה א 2. ייצורסיגים lagS: הסיגים הם תוצר לוואי של תעשיית זיקוק הפלדה. כדי לבודד את הeF הברזל הטהור מהעופרה אנחנו מכניסים את העופרה , פחמן ואבן גיר לתנור בטמפרטורה של 800 מעלות. תהליך החימום הזה פועל בשלבים שונים לשחרור ופירוק החומרים עד שנשאר לנו סיד שרוף שתפקידו להגיב כימית עם כל המזהמי ם שנמצאים בגוש הברזל, כי אנחנו רוצים לנתק אותם מהברזל הטהור. הסיד שרוף הוא חומר מאוד קל ונשאר כך גם לאחר התגובה הכימית עם המתכות ולכן יישאר בחלק העליון והברזל הטהור יירד למטה, אותו נוכל לאסוף. בתום התהליך נרצה לקרר במהירות את החומר כי לעצור את התגובה הכימית שתיווצר עם חמצן וחומרים אחרים שיש באוויר. ולכן נקרר אותו עם אויר קר. תוצר הלוואי של התהליך הזה הוא הסיג – סיד שרוף שהתחבר עם המזהמים בתהליך הזה. סיג )עד קוטר 5-6 ס"מ(. 3. טחינהוערבוב : כל התהליכים הכימיים קורים על פני השטח ולאט לאט נכנסים פנימה. סיגים והקלינקר, כמו שהם, כמעט שאינם מגיבים עם מים. הסיבה לכך היא שהתגובה עם המים מתבצעת רק על שטח הפנים, ושטח הפנים המתקבל אינו גדול. על -מנת שיהיה ניתן להשתמש בהם כחומר מליטה, יש לטחון אותם לאבקה דקה. ככול שדקות הטחינה גדולה יותר, כך העבידות וקצב ההידרציה יהיו גדולים יותר. צמנט פורטלנד, העשוי ברובו מקלינקר, נטחן לדקות נמוכה מזו של צמנט סיגים. זאת מכיוון שקצב ההידרציה הסגולי של הסיגים קטן יותר, ויש לפצות על -כך על ידי הגדלת שטח הפנים. שטח פנים גדול מאוד, גם הוא אינו רצוי, שכן הוא יגרום לצמנט להתקשר מהר מידי. בשלב הטחינה, ניתן להוסיף תוספים שיטחנו יחד עם הצמנט, או שניתן לטחון אותם בנפרד ולהוסיף אותם לפני האריזה, או אפילו בתהליך יצור הבטון עצמו. תוספים נפוצים הם אבן גיר ואפר פחם. גם לסיגים מתייחסים לעתים כאל תוספים, כאשר הצמנט מורכב בעיקר מקלינקר. קיימות שתי טכ נולוגיות לטחינת צמנט. הטכנולוגיה הוותיקה והמצויה יותר היא מטחנת כדורים. מטחנת כדורים היא גליל, לתוכו מכניסים את חומרי הגלם וכדורי טחינה מפלדה. עם
)תורת הבניה בחומרי בניין סמסטר ב 3 אדריכלות ועיצוב פנים– שנה א סיבוב הגליל, הכדורים עולים, מתחככים ונופלים על חומרי הגלם. בצורה זו הכדורים טוחנים את חומרי הגלם, שיוצאים מהמטחנה דרך נפה, על-מנת למנוע טחינת יתר. מטחנה אחרת, שהשימוש בה נהיה יותר נפוץ היא מטחנת הגלילים. מטחנת הגלילים יותר יעילה מבחינה אנרגטית, ומאפשרת אבטחת איכות טובה יותר, לשליטה על גודל הגרגר של האבקה המתקבלת. מטחנת הגלילים מורכבת משני גלילים מסגסוגת קשיחה, שניתן לקבוע את המרחק ביניהם בדיוק רב. חומרי הגלם עוברים במרווח שבין הגלילים תוך כדי תנועה מתואמת של הגלילים. גרגרים שגודלם גדול מהמרווח שבין הגלילים מתרסקים במעבר. קיימת מגבלה טכנית היצור גרגרים דקים מגרגרים גסים. אם דקות הטחינה של התוצר הרצוי גדולה בהרבה מזו של ח ומר הגלם, חומר הגלם לא יכנס לחריץ שבין הגלילים, ולא יטחן. במצב כזה, יש לבצע מספר מעברים במטחנה, כאשר בכול מעבר דקות הטחינה עולה. תוצר הטחינה של הקלינר היא פורטלנד צמנט, טחינה של הסיגים הוא צמנט סיגים.